Daf 18b
וְאֵימָא כִּי הָתָם, מָה הָתָם חַד יוֹמָא, אַף כָּאן חַד יוֹמָא? אִם כֵּן, גְּזֵירָה שָׁוָה מַאי אַהֲנִי!
Rachi (non traduit)
ג''ש מאי אהני לי. בלא ג''ש ידענא דחד יומא בעינן דהא ומעלה כתיב:
מה התם חד יומא. מה מעלה דכתיב גבי חדש לא הוי אלא חד יומא אף מעלה דהכא גבי שנים לא הוי אלא חד יומא:
וְאִידַּךְ, אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיבָא, הַאי ''שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת'' —
וְאֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לַעֲרָכִין, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר לְ''יוֹצֵא דּוֹפֶן''? דּוּמְיָא דְּהָנָךְ, מָה הָנָךְ דִּכְתִיבָא, אַף הָנָךְ דִּכְתִיבָא.
Rachi (non traduit)
אמר לך אפי' הכי הכא לא קתני להו דומיא דהנך שנה דקדשים ודעבד עברי קתני דכתיבי באורייתא והנהו שנים דיוצא דופן כולהו דרבנן:
מ''ט לא אמר ליוצא דופן. הואיל וסבירא ליה נמי התם מעת לעת:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מִי פְּלִיגִיתוּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, אֲנָא אֲמַרִי חֲדָא, וְהוּא אֲמַר חֲדָא. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ פְּלִיגִי, מַאן דְּאָמַר לַעֲרָכִין לָא אָמַר לְ''יוֹצֵא דּוֹפֶן''? וְהָאָמַר רַב: הִילְכְתָא בְּכוּלֵּהּ פִּירְקָא מֵעֵת לְעֵת.
Rachi (non traduit)
האמר רב. התם במסכת נדה (דף מז:):
הלכתא בכולה פירקין. דיוצא דופן מעת לעת:
וְשֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת כּוּלָּן מֵעֵת לְעֵת. לְמַאי הִילְכְתָא? אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: לַעֲרָכִין. רַב יוֹסֵף אָמַר: לְפִרְקִין דְּ''יוֹצֵא דּוֹפֶן''.
Rachi (non traduit)
לפרקין דיוצא דופן. במסכת נדה (דף מה:) בן י''ב שנה נדריו נבדקין בן י''ג נדריו קיימין בת אחת עשרה נדריה נבדקין בת שתים עשרה נדריה קיימין וכן הרבה שנות בן ובת שנינו שם וקאמר הכא דכולהו מעת לעת שנולדו:
לערכין. דלא אזלינן בשנת חמש ועשרים וששים בתר מנין עולם:
מעת לעת. אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה ולא אזלינן בתר מנין עולם דכי מטי תשרי ניחשוב ליה שתא:
ושבבן ושבבת. שנים האמורים בבן ובבת ולקמן מפ' להו:
Tossefoth (non traduit)
לערכין. ואם תאמר בערכין מנלן דבעינן מעת לעת ופירש ר''י דילפינן ליה מבן חדש דכי היכי דאינו נערך בן חדש אלא אם כן יש לו חדש שלם דלא שייך למימר דאזלינן בתר חדש העולם הכי נמי לכל שאר בן חמש ובן עשרים:
שֵׁשׁ שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי — דִּכְתִיב: ''שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִיעִית'', זִימְנִין דְּבִשְׁבִיעִית נָמֵי יַעֲבוֹד.
Tossefoth (non traduit)
ובשביעית נמי יעבוד. הקשה הרר''י בן יום טוב דהא לא שמעינן מהכא אלא מעת לעת של שנה אחרונה אבל מעת לעת של שאר שנים מנלן אימא דל' יום שלפני ר''ה חשיבי שנה והשיב לו רשב''ם דקרא ובשביעית גלי לן אשנה אחרונה והוא הדין לשאר שנים דאזלינן בהו מעת לעת דומיא דהנך דכתיבי:
שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה, דִּכְתִיב: ''בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ'', פְּעָמִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים.
Rachi (non traduit)
תבואות. כיון דכתיב שני שני תבואות במשמע תבואות ל''ל אלא מלמד שכל תבואה שימצא באותן ב' שנים יאכל ואפי' ג' כגון אם מכרו לו בניסן מליאה קמה ולא יגאלנה עד שתי שנים בניסן באותו יום ואם קדם וקצר הרי שאכל ג' תבואות וכשיפדנה מוכר יחשוב שנים מיום שמכרה עד היובל אם היו עשר שנים והוא מכרה בעשרה מנים נמצא שמכרה לכל שנה במנה שהרי ביובל היתה עתידה לחזור הלכך כשהוא פודה עכשיו נותן שמנה מנים לשמנה שנים הנותרים וזה אכל שלש תבואות שוות כמה מנים בשתי שנים ואילו הוה אזלינן בתר מנין עולם מתשרי הבאה בשנה האחרת הוה פריק ליה ולא הוה אכיל אלא שתי תבואות:
Tossefoth (non traduit)
במספר שני תבואות פעמים שאדם אוכל ג' תבואות בב' שנים. וא''ת היכי דרשינן מהאי קרא הכי ואימא ד' תבואות לפי ששני משמע שנים ותבואות משמע שנים הרי כאן ארבע וי''ל דדריש ממספר דמשמע שני תבואות וה''ל למכתב תבואה משמע שתבואה אחת יש עדיין וקשה לר''י שאפי' אנו מונין לשנות העולם נמצא ג' תבואות בב' שנים כגון שמכר לו בב' בתשרי שדה מליאה פירות שכשיבא תשרי של שנים הבאים קצר כבר פירותיו מכ''ט באלול וי''ל דשכיח טפי שלשה תבואות בב' שנים שאנו מונין מעת לעת יותר משאנו מונין לבריאת עולם:
שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה — דִּכְתִיב: ''עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ'', מִמְכָּרוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא שָׁנָה לְמִנְיַן עוֹלָם.
שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּקָדָשִׁים, מְנָלַן? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אָמַר קְרָא: ''כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ'', שְׁנָתוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם.
Tossefoth (non traduit)
שנתו שלו ולא שנתו של עולם. הק' הרב שמואל בן הרב אלחנן ל''ל קרא תיפוק ליה מסברא דאלת''ה היאך נמצא תמידין כשרין לר''ה שאם נולד קודם ר''ה מיד כשנכנס ר''ה בן ב' שנים הוא ואנו כבש בן שנה בעינן לתמידין ואם הוא נולד יום ר''ה מחוסר זמן הוא ויש מפרשים דאין אנו מתחילין מנין שנתו כי אם מיום הרצאה כדאמרינן גבי בכור לפני ה' תאכלנו שנה בשנה ואמרינן (ר''ה דף ו:) דאין אנו מונין אלא מיום הרצאה ה''נ אמרינן הכא ואינו כן דלא אמרינן דין זה כ''א לענין בל תאחר אבל לענין מניין שניו לא דהא אמרינן בפ''ב דזבחים (דף כה:) דשעות פוסלות בקדשים פי' אם שחט כבש [ביום] השלמת שנתו קודם שהגיע מעת לעת דלידתו ולא הספיק לזרוק הדם עד שעבר מעת לעת לשעת לידתו פסול ואי אזלינן ביה אחר הרצאה לא תמצא דין זה שהרי לעולם הוא בן שנתו אלא ש''מ דאזלינן אחר הלידה ממש א''כ הדרא קושיא לדוכתיה ואומר מורי ה''ר שמואל דשפיר (איצטרכו תרי קראי) דאי לאו הכי לא אמרינן ביה מעת לעת כדאי' לקמן בפרק בתרא (ערכין דף לא.):
תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּקָדָשִׁים, שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה, וְשֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי, וְכֵן שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת — כּוּלָּן מֵעֵת לְעֵת.
Rachi (non traduit)
שתי שנים שבשדה אחוזה. (שהוא) שהמוכר שדה אחוזה אינו רשאי לגאול עד שתהא ב' שנים ביד הלוקח דכתיב (ויקרא כ''ה:
ט''ו-ט''ז) במספר שני תבואות ימכר לך ומיעוט שנים שתים:
שנה האמורה בקדשים. כגון (במדבר כ''ח:
ג') כבשים בני שנה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהוּ יְתֵירוֹת עַל הַשָּׁנִים חוֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ''לְמַעְלָה'', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ''חֹדֶשׁ וָמַעְלָה'', מָה לְהַלָּן מִבֶּן חוֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, אַף כָּאן מִבֶּן חוֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד.
Rachi (non traduit)
ונאמר להלן. גבי לוים חדש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד כדכתיב מבן חדש ומעלה דכבר נכנס בה חדש האחר אף כאן חדש ויום אחד:
Tossefoth (non traduit)
ופדויו מבן חדש ומעלה. וחפשנו אחר מקרא זה ולא מצאנוהו כ''א ופדויו מבן חדש תפדה ושמא דריש הכי מדכתיב ופדויו מבן חדש דמשמע מבן חדש ומעלה מדלא כתיב בן חדש:
אָמַר מָר: ''רֹאשׁוֹ'' — וְלָא רֹאשׁוֹ בַּכְּלָל, ''רַגְלָיו'' — וְלֹא רַגְלָיו בַּכְּלָל. מְנָלַן? אִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי סִימָנִים דְּגוּפוֹ מִסִּימָנִים דְּרֹאשׁוֹ. אִיבָּעֵית אֵימָא: ''לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן''.
Rachi (non traduit)
לכל מראה. ואינו יכול לראות בראש מפני השיער וברגל בין אצבע לאצבע:
שאני סימנין דגופו מסימנין דראשו. דסימני נגע שבמקום שיער נידון בשיער צהוב ובנגע שבמקום בשר נידון בשיער לבן ובפסיון:
Tossefoth (non traduit)
ואי בעית אימא לכל מראה עיני הכהן. ואינו יכול לראות בראש מפני השער וברגל בין אצבע לאצבע וא''ת הכא משמע דפרח בכולו לא שייך ברגל ובאיזהו מקומן (זבחים דף מט:) לא משמע כך דאיכא התם ר' נתן בן אבטולמוס אמר מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם מה להלן פרחה בכולו טהור אף כאן פרחה בכולו טהור והתם מנלן דכתיב מראשו ועד רגליו מה להלן כולו הפך טהור פירוש ברגל אף כאן פי' בראשו כולו הפך טהור [משמע] דפריחה שייך שפיר ברגל דיליף ראש מרגל:
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, שַׁקּוֹלֵי מְשַׁקְּלִי קְרָאֵי. מִכְּדֵי כְּתִיב: ''מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים'', תּוּ ''מִבֶּן חָמֵשׁ וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים'' לְמָה לִי? הִילְכָּךְ אִישְׁתְּקִלוּ לְהוּ.
Rachi (non traduit)
מבן ה' תו ל''ל. הכי ה''ל למיכתב ועד בן עשרים שנה והיה ערכך וגו' ועד בן ששים שנה והיה ערכך וגו':
שקולי משקלי קראי. שקולין הן המדרשות. לפי מדרשו של רבי יש להכריען כלמטה ויש להכריען כלמעלה כדכתיב מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך וגו' ואמרינן עד ועד בכלל הרי בן חמש כלמטה והדר כתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן כ' וגו' ולרבי מבן חמש ובן חמש בכלל דהאמר מיום הראשון הראשון בכלל הרי שנת ה' כלמעלה הלכך אי לאו ג''ש לא קמה לן הכרעה להיכא:

תַּלְמוּד לוֹמַר: ''עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב''. רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, ''רִאשׁוֹן'' וְ''רִאשׁוֹן'' בַּכְּלָל, ''שְׁבִיעִי'' וּ''שְׁבִיעִי'' בַּכְּלָל!
Rachi (non traduit)
ת''ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. אלמא יום ראשון בכלל כדכתיב ברישא דקרא בערב תאכלו מצות ושביעי נמי בכלל מסיפיה דקרא כדכתיב בערב:
כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ''מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו'', רֹאשׁוֹ וְלֹא רֹאשׁוֹ בַּכְּלָל, רַגְלָיו וְלֹא רַגְלָיו בַּכְּלָל?
Rachi (non traduit)
כענין שנאמר מראשו ועד רגליו. דפשיטא לן כדמפרש לקמן מראשו ולא ראשו בכלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source